שדים ביהדות

כולנו שמענו על המושג שדים או מעשה שדים אבל מעטים דמעטים שראו שדים או השתמשו בהם אם כי לא מעט ניזוקו משדים אף על פי שאין להם מושג שהנזק שנגרם להם הוא מהשדים.

ראשית נבאר האם שדים באמת קיימים ?

ובכן דבר פשוט וברור הוא לכל יודע ספר ולא רק ללומדי קבלה שמציאות השדים היא מציאות אמתית כמו שאומרת התורה בפסוק "ויעשו כן החרטומים בלטיהם וכו' ואמר על זה רבי יוחנן בגמרא מה ההבדל בין לטיהם ובין להטיהם שהרי פעם כתוב כך ופעם כך מסביר רבי יוחנן שכאשר התורה אומרת לטיהם פירושו מעשה שדים וכאשר התורה אומרת להטיהם פירושו מעשה כשפים , וכן כתב רש"י על המקום

וראה עוד מה שכתב רבנו בחיי על שמות פרק ז' וז"ל

 "בלהטיהם. מעשה כשפים, ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים. המלה נגזרת מלשון אש לוהט (תהלים קד, ד), להבה תלהט רשעים (שם קו, יח), והענין כי הם עושים על ידי לוהטים מלאכי אש מלהט באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב. ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שדים, בלטיהם מעשה שדים, ונקראים כן לפי שבאים אל האדם בלט לפי שהם בעלי גופות מאויר שאיננו מורגש, וזהו שאמר לחכמים ולמכשפים, כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם זקניהם, וחרטומי מצרים יכלול את שניהם. ומלת חרטומים מלה מורכבת חר טמי, כלומר הנחרים בעצמות כי רוב האומנות הוא בעצמות מתים או בעצמות חיות, כן כתב הרמב"ן ז"ל:"

וכן גבי אברהם אבינו שנתן מתנות לבני הפילגשים עיין שפתי חכמים שכתב שלימד אותם מעשה שדים וזה המתנה שמסר להם

וכן הביא הרמב"ן על שמות פרק ח' וז"ל
"ורבותינו (שמו"ר י ז) אמרו בכנים שאין השד שולט על בריה פחותה מכעדשה ולא יכלו אפילו לאסוף כנים ממקומם ולהביאם ואמרו במדרש רבה (שם) עוד כיון שראו החרטומים שלא יכלו להוציא הכנים, מיד הכירו שהיה מעשה אלהים ולא מעשה שדים, ועוד לא חששו לדמות עצמם למשה להוציא את המכות"

האם מותר להשתמש בשדים ?

מותר להשתמש במעשה שדים אבל לא במעשה כשפים

כמו שכתב בספר גור אריה על בראשית פרק כ"ה פסוק ו' על עניין המתנות שמסר אברהם אבינו לבני הפלגשים וז"ל

"שמות הטומאה מסר להם וכו'. בפרק חלק (סנהדרין צא.), ופירושו מעשה שדים וכשפים (רש"י שם). ולא שרוצה לומר שנתן להם להשתמש בכשפים, אלא לסלק כשפים ושד שנכנס באדם לסלקו, ודבר זה נתן להם, אבל שיהיו משתמשים בכשפים – אין נראה לומר כלל, שהרי התורה (שמות כב, יז) חייבה מיתה מי שהוא מתעסק בכשפים. ומעשה שדים – זהו אפשר דמותר, דהרבה דברים מעשה שדים, כגון לשאול בשדים וכיוצא בזה להשביעם, והוא מותר,
אבל כשפים אין נראה דהוא מותר למסור להם להשתמש בהם, כי אם לסלק הכשפים. ומה שהכריח לומר ד'שמות הטומאה מסר להם', דלא יתכן לפרש שנתן להם נכסים, דהא נתן הכל ליצחק בנו, דכתיב (פסוק ה) "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק":

ועיין עוד במאמר כישוף החזרת אהבה להרחבה בהבדלים בין המכשף לבין המקובל בשימוש שדים וכוחות הטומאה

האם השדים יכולים לשנות מציאות?

לפי מה שכתב האור החיים הקדוש שנעתיק את דבריו לקמן, יוצא שמעשה שדים אינם יכולים לשנות מציאות וכל פעולת השדים היא על דמיון האדם כגון להחזיר אהבה או להפריד בין בני זוג היינו שיכולים להראות לאדם ולגרום לו שיראה את האישה הזאת כהאישה הכי יפה בעולם ושהוא נעשה ממש כמשוגע אחריה מרוב דמיונו וכן להיפך, וכן לפעול על כוח דמיון האדם שיחשוב שהוא נמצא במקום מסויים ואינו שם כלל מה שנקרא הזיות וכן לשמוע דברים ולראות מראות מהקיץ והכל מצד השדים והכל דמיון, היינו שהשדים אין בכוחם לחדש דבר באדם אלא כל כוחם הוא בלהפעיל כוחות הקיימים מכבר בנפש האדם על ידי דמיון כמו הזיות אהבה שינאה צחוק חרדות פחדים וכדומה, וידוע שניתן באמצעות סוגסטיות או היפנוזה לפעול כנ"ל על דמיון האדם ולכן ניתן לרפא אדם הנפגע מן השדים גם באמצעות טיפוליים פסיכולוגיים, אם כי ההצלחה תהיה מעטה, כי הם תמיד יחזרו לצחוק מאותו אדם (דבר ידוע הוא אצל בעלי סוד שהשדים הם חומדי לצון וצוחקים מהתעללות בבני אדם) ואין האדם נפטר מהם עד שילך אצל החכם או המקובל המבין בהשבעות שדים וכתבית קמעות, שיכתוב לו קמע להגנה מפני השדים (מה שיש היום כל מיני אנשים הקוראים עצמם קבליסטים וממצאים מדעתם קמעות חדשים כמו קמע קרע שטן ושאר דברים בטלים אשר אין להם יד ורגל בסודות התורה ורובם ככולם ריקים ופוחזים ובקושי שבת שומרים ראוי להתרחק מהם כי אור הקבלה אינו שורה אלא אל הראויים אליו התלמידי חכמים אשר בקיאים לא רק בלימודי קבלה אלא גם בלימודי הפשט גמרא והלכות ומקיים מצוות קלה כבחמורה ודי בהערה זאת למבינים)

לסיכום

השדים אינם יכולים לשנות מצאיות וכל כוחם הוא לפעול על דמיון האדם בכוח עצום יותר מהיפנוזה עד כדי שיגעון ממש, ולא מעט מהחולים המאושפזים במחלקות הפסיכיאטריות הם בעצם ניזוקים משדים.

והינה לך קורא נעים דברי הרב המקובל רבנו חיים בן עטר על שמות פרק ז' פסוק כ"א וז"ל

והדגה וגו' מתה הכוונה בזה לומר כי היה להם סימן במעשה זה כי לא היה מעשה שדים ולא מעשה כשפים, כי מעשה שנים אלו יהיו דמיון ולא ממש, והדמיון יהיה לעין הרואים לא שיהיה ממש דם שיהרוג כל שותיו ואפילו דגים, לזה אמר והדגה וגו' מתה ויבאש היאור, וזה יהיה להם לאות עולם כי מעשה אלהים המה פעולה צודקת ולא דמיון:

 עוד אמר ויהי הדם בכל ארץ מצרים וגו' כי אפילו במרחצאות ובאמבטאות – ואולי כי ירצה עוד לומר, שהדם ההוא שנעשה מהמים הגם שהיו נוטלים אותו ממקום זה ונותנים אותו במקום אחר וחוזרים וכו', וכל דבר שיהיה ממעשה שדים יבטלהו שינוי מקום, ובפרט כשיניחוהו בארץ כידוע, ומה שלפנינו היה הדם בהויתו בכל ארץ מצרים:

אומנם נראה לפי דברי התורה תמימה בחלק הביאורים שהסביר קצת שונה מדברי האו"ח הנ"ל ולעת עתה צ"ע

וזה לשונו

מפרש מה דכתיב בפרשה זו ויעשו כן החרטומים בלטיהם ופעם ויעשו וגו' בלהטיהם, ופירש"י וז"ל בלטיהם כמו ותבא בלט (רות ג') – בסתר, וזה מעשה שדים שנסתרין ואין נראין, וכל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע"י שדים, ובלהטיהם אלו מעשה כשפים שאינו עושה ע"י שדים אלא מעצמו, והביא ראיה מפסוק ואת להט החרב המתהפכת מתהפכת מאליה ודומה לכשפים ולא ע"י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט, וכל מעיין יראה, כי גם אחרי הדברים האלה עדיין ענין זה דורש באור מספיק:

ואפשר לומר הכונה ע"פ המבואר בסוגיא זו דתכונת מעשה שדים הוא שאין הדבר הנראה מתהפך לתמונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, אלא אותו הדבר הנדרש מובא הוא ממש למקום הנדרש, וכמו שפירש"י כאן על מ"ש בגמרא האי [מעשה שדים] מכנף ליה בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים אליו, משא"כ מעשה כשפים הוא שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים לעיני הרואים לתמונת הדבר הנרצה והנדרש, ועל זה מביא לרמז וסימן לדעת מה הוא לט ומה הוא להט מפסוק ואת להט החרב המתהפכת, דכמו דמצינו דאצל המלה להט סמוך המלה מתהפכת כך מורה המלה להט על מין קסם כזה שתכונתו להפך הדבר הנראה לתכונת הדבר הנרצה ע"י אחיזת עינים, וזה הוא מעשה כשפים, אבל במעשה שדים מובא ממש אותו הדבר הנדרש, כמבואר, ומוכח דבלהטיהם אלו מעשה כשפים וממילא הוי בלטיהם מעשה שדים, ובזה הענין מבואר. -:

 וראה איך לפי"ז יתיישב דקדוק נמרץ בפרשה מה דקשה דכאן בהתהפכות המטה לנחש כתיב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ולהלן פסוק כ"ב בהתהפכות הדם למים כתיב ויעשו כן וגו' בלטיהם, ולפי שבארנו דבלהטיהם אלו מעשה כשפים, והיינו שהדבר הנראה מתהפך ע"י אחיזת עינים להדבר הנרצה, ובלטיהם אלו מעשה שדים, א"כ למה בהתהפכות המטה עשו במעשה כשפים ובהתהפכות המים לדם עשו במעשה שדים:

 אך מבואר בגמרא כאן דאין לכישוף שליטה על המים וכמ"ש מי איכא דזבין אינש הכא מידי ולא בדיק אמיא, ופירש"י דכל דבר כישוף נמחה על המים ואין לו קיום שם, וא"כ לא יכלו החרטומים במופת התהפכות המים לדם לעשות על ידי כישוף, אחרי כי אין להם שליטה על המים, ולכן הוכרחו לעשות במעשה שדים והיינו להביא דם ממש ולבלול במים ולכן כתיב בזה בלטיהם, ודו"ק.

וזה נראה קצת חולק ממה שהעתקנו מדברי האור החיים וצריך להתיישב בדבר

ויש עוד הרבה לדבר מעניין השדים מציאותם מקריהם מעמדם משפחותיהם שריהם מלכיהם שמותם וזמני ממשלתם ועיין בספר החסד לאברהם להרב המקובל רבי אברהם אזולאי שהאריך והרחיב בכל הנושא הזה ותרווה צימאונך

 אם חלילה את או אתה חושד שנפגעתם ממעשה שדים ניתן ליצור קשר ולקבל פתרון חד וחלק